אולי לימדו אותנו לעשות חשבון נפש לא נכון.
לקראת ראש השנה אנחנו רגילות לשאול:
מה לא עשיתי מספיק טוב? איפה טעיתי? מה אני צריכה לשנות?
אבל יש הבדל עצום בין חשבון נפש לבין ביקורת עצמית.
ביקורת עצמית אומרת: "נו באמת, שוב עשית את זה?" "למה את כזאת?" "בגילך כבר היית צריכה לדעת."
חשבון נפש אומר: "זה לא עבד לי כמו שרציתי. מה אני יכולה ללמוד מזה?"
שמתן לב להבדל?
בשניהם אני רואה את הטעות. בשניהם אני לוקחת אחריות. בשניהם אני יכולה לבחור להשתנות.
אבל רק באחד מהם אני צריכה להקטין את עצמי בדרך.
אנחנו לפעמים מפחדות שאם נהיה טובות מדי לעצמנו, נעשה לעצמנו הנחות.
אבל חמלה עצמית אינה ויתור על אחריות.
אפשר לומר לעצמי: טעיתי, ואני עדיין ראויה לאהבה.
אפשר לומר: יש בי דברים שאני רוצה לשנות, ואני לא צריכה לשנוא אותם כדי לשנות אותם.
ואולי זה חשבון הנפש שאני רוצה לקחת איתי השנה:
לא רק לשאול איפה אני רוצה להשתפר,
אלא לשאול: